כמו תמיד הלכנו לאיבוד. מחפשים את התצפית הכי טובה. אפשר תמיד לשפר וזה מטריף את הדעת. פעם זה היה FOMO. היום זה POV. בעברית – פוינט אוף וויו. לכל אחד יש POV משלו. יש כאלו שמחזיקים אפילו כמה. כאילו יש להם עיניים בגב או בלון תצפית מחובר בחוט בלתי נראה. ה"כול יודעים", בגללם אנחנו עוד יותר אבודים.
אנחנו ממשיכים לצעוד ופתאום, מהעיקול, הוא מגיח. מקל ההליכה.
אחריו מגיח ההלך וכלב הנחיה.
"תגיד," אני שואל "איך מגיעים לתצפית הכי טובה?"
"אתם עולים בדיוק 75 מדרגות, 300 צעדים לאחריהם בדיוק כשתריחו פריחה חזקה תדעו שהגעתם. משם רואים הכי טוב."
"אתה בטוח?" אני מקשה.