עם התבהמותה של המדינה עלה לבירתה המתחרבנת והיה עובר בכל מיני אתרים להדביק מדבקות. 50X50 ס"מ הייתה המדבקה ועליה תמיד אותו כיתוב – שב"ל. לא שיתף אדם במשמעותן של ראשי התיבות.
הדביק בבתי הכנסת שעגלתם התרוקנה ונותר בם רק ההקרבה, העקידה, נעשה ונשמע. הדביק על חלונות הראווה של זו שסגרה, הסתיר את השלט "להשכרה".
הדביק באקדמיה, בשערי הפקולטה למדעי הרוח.
לא להרחיק בשביל להדביק גם אצל ועדת הפרס שהיה כלא היה.
וכולם שאלו "מה זה שב"ל? מזכיר קצת זצ"ל?"
משהו אמר: כולנו שב"ל – "שהידים בדרך לירושלים", אנחנו השה לעולה.
אחרת תקנה ואמרה:
אלו בסה"כ ראשי התיבות –
"שבא לבכות"…