ובינתיים, בבירה המתקרנפת, ההולכת ומתרוקנת מנכסיה ומאזרחיה ועוטה על עצמה את חסידיה ונתיניה, החליטו שאין עוד טעם לדעת ולכן יצאו השנה במצעד. דווקא השנה. זו העת לשכוח קצת, זו העת! זו השעה להראות לאומה שהנה, הנה התקומה – עד לא ידע!
אמר השר לנתיניו בעיר: רבותי, זו השעה הרבו בשיכר.
הוסיפה השרה: בחיי, זה אפילו עניין מגדרי – לחיי אסתר המלכה.
הממונה על החגים הלאומיים צעק מלוא גרון: בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, אבל אנחנו נראה להם מה-זה, "והיא שעמדה" עד הניצחון המוחלט.
ולאיש לא היה אכפת שהוא בלבל בין החגים,
ממילא מתחת לאדמה אין הבדל בין הימים.
והזמנים, זמנים אחרים.