1988 – ארבע שנים אחרי ארוול והעולם אכן מתחלק לגושים. אלו שכבר צורכים כמו משוגעים ואלו שעוד מעט יתחילו. אני מהצורכים. קופסת נעליים מגיעה מארה"ב. חלון בסוליה חושף כרית-אויר. למחרת הקפיצות הופכות קלות ואני מכריע בנוקאאוט קרב אדירים בארבע-מקלות. שיר מסכימה לבוא איתי למסיבה.
2023 – שיר השאילה רחם, מסרה גנים, ועזבה מזמן. המתבגר שהשאירה לי מקבל קופסת נעליים מארה"ב. זו אותה הנעל, אותה כרית-אויר, אותה סוליה. גם הוא רודף באמצעותן אחרי בחורה.
"אייר ג'ורדן!" אני חוטף ממנו את הנעל ונזכר בערגה.
הוא חוטף חזרה את כור מחצבתו "אל תגע!"
לרגע נדמה שהכול כשהיה,
פרט לארבע-מקלות שהושלך לתהום הנשיה.