כשרק למדנו לעוף, אבא לימד אותי לדאות פחות. כל הגוזלים למדו איך להישאר באויר ואני למדתי איך להחליף עצים, לדלג בין ענפים. כשכבר שלחו אותנו מהקן כולם למדו איך להגביה עוף. בבחינת הבגרות אמר הבוחן משהו על כך ש"רק המגביה עוף ירחיק לראות." אבל אבא שלי לימד אותי שבקצה הצמרת הענף הכי שברירי והרוח הכי חזקה. אז עפתי נמוך.
מאז ועד היום אני עדיין עף נמוך, מנווט בחוכמה.
כבר אין לי חברים לעוף איתם. נטרפו או השתגעו מהעדר החמצן בפסגה.
אבל אבא שכח לומר שלחוכמה יש מחיר והאמינו לי – זה לא קל בעליל,
עכשיו כשזה רק אני והדחליל.