בראש ההר ניצבים פיל ותחילתו של הסוף. ילד עם סלמנדרה נעמד מול פניי עם תוף, מסתיר את הנוף. מהפסגה ניתן להבחין בגבו של ענן שבטנו מונחת על דרך עקלקלה ואישה יפה שאין כמותה.
לידה, סוקרטס מקפיץ כדור על רגל אחת ואפלטון בוחן מערה.
זה זיק של תקווה שמטפס במעלה הגב, להפוך לעוף דורס, דוהה, שלם, ללא רבב.
לא! אתה לא תיתן להשפעת הרעל לחלוף. זו צפרדע שפגשת בגב מים שגורמת להזיות. אמרו לא לגעת.
אבל כמו תמיד ביקשת לדעת…
ועכשיו? מה עכשיו? כבר יותר מידי רגעים ששכחת ולמרות המאבק נכנסת המציאות דרך חריץ דק.
עוד מעט יהיה הכול, שוב, לאבק.