בתוך סיבי השטיח הפרסי שלי התחבא מרבה רגליים בשם אייתוללה. גידלתי אותו מאז שהיה קטן אז עוד נקרא נדל. הוא היה ארסי שתדעו. יש כאלו שמגדלים כלב שמירה, אני גידלתי נדל. הוא לא נובח, יותר זול לגידול ויש טובות הנאה – הוא אוכל חרקים אחרים. זה היה WIN-WIN. אפילו חומייני אכל. כשהיה בסלון אף אחד לא בא לבקר ולהטריד את מנוחתי. היה אידאלי לשמירה על בדידותי. אבל אני אגיד לכם מה הבעיה עם זוחל גחון. לפעמים הוא נכנס לך מתחת לנעל. וזו נעל עבודה כן, עם כיפת ברזל המגנה על האצבעות מפני מלגזות.
עכשיו לא ברור איך מנקים את השטיח…