בסוף החלטתי להקים חברת ייעוץ משלי. הרי ראיתי כבר עשרות חברות, ארגונים, מלכ"רים, ממשלות. הגיע זמני.
אז שכרתי משרד עם חדר ישיבות מפואר, שולחן עץ מהגוני, שצורתו "אובלי" (לזכר סבתא שתמיד רצתה כזה), כיסאות מעור נושם ומסך 85 אינץ'.
הגיע הלקוח הראשון – חברה ששמה הולך מאחוריה וצריך לדחוף אותו לפנים.
התחיל הסשן. כתבנו הערכות, מספרים על גבי מספרים, התעקשתי שזה יהיה על הנייר, שכנעתי שהמחשבה ראוי שתישאר פיזית. הם חשבו שאני חכם.
כשסיימנו לקחתי את כל מה שכתבו, קיפלתי לכדורי נייר והשלכתי לכיוון התקרה.
ננעצו מבטים. אחד העז לשאול מה אני עושה.
"אני? הא, אני זורק מספרים לאויר." השבתי.