תמיד הויכוח מתחיל כשאני מתנשף. כמעט מתעלף.
"שוב אתה מגזים!"
"לא מגזים."
למה זה טוב?" היא שואלת.
אני מניף את המשקולת.
"זו מלחמה במוות." אני עונה בפעם האלף ולא מבין מה לא מובן? הרי את כל שאר הערכים המוספים אפשר להשיג אחרת. אפילו אנדורפינים אפשר להשיג כסם. ברור שעדיפה הספה, נטפליקס, כוס יין, שאחטה, מקלחת חמה, לא מקלחת של זיעה. אבל היא בשלה שולפת מולי פילוסוף יהודי שגיחך על הספורט. טען שזה אבסורד כי אנשים בריאים לא צריכים ואנשים חולים לא יכולים…
לרגע אני חושב שיש בזה משהו אבל זה עובר לי עד הסט הבא.
כי הזמן הוא בן זונה.