הגשם של חורף 91' לא מפסיק לרדת. בכיתה אני, היא ועוד עשרה, לומדים שעורי ההעשרה בפיזיקה.
המורה מתעקש על גרם אחד של מימן. הוא טוען שבמשוואה הנכונה זו אנרגיה עבור כל גוש-דן.
בינתיים אני משווע לגרם אחד מגופה. אנחנו יושבים קרוב, אני כמעט נוגע בירכה, שואף אותה בכל נשימה.
המורה בשלו ואני פותר עבורה תרגיל, מנסה להרשים. אבל אותה מעניינים שני המתבגרים שבחוץ, לא אני שבפנים.
הם משחקים כדורסל, רטובים בלי חולצה. מבטה מופנה אליהם, לא אליי. זה השיעור.
לא מודעת היא מכאיבה כאב שאין שני לו ומלמדת אותי את המשוואה שמחוץ לדף –
את מקסימום האנרגיה מייצרים גופות מיוזעים.