ההזמנות חולקו בשעת לילה מאוחרת. אלף ינשופים פקדו את תיבות הדואר.
למחרת, בזמנים שונים, מצאו איש ואישה מעטפה. היו שהלכו אל העבודה. היו שפיזרו או אספו ילדים, היו שהלכו למכון הכושר או מכון היופי מתוך אותה מטרה, היו שירדו עם הכלב. מול המעטפה האטומה נדרשה החלטה. היו שהשליכו לפח, עוד פרסומת, היו שאיבדו עם כל הניירת, היו שסתם פחדו. אלף ינשופים ולו ידעתי מראש הייתי מסתפק בעשרה.
למזלי, רינת פתחה:
— ברוכה הבאה לאירוע לזכרם של החיים.
נחגוג עבור הלבבות השבורים, הקפואים, האטומים,
שעדיין פועמים אך שכחו לחיות.
אין קוד לבוש, אין מיקום,
אין שעת התחלה וסיום,
פשוט מגיעים בכדי להיות. —