לאף אחד אין כוח לכבות את האור. אם הסמל ייכנס נרוץ כל הלילה. מה נרוץ… נזחל. אז כהן זורק אבן ושובר את המנורה רק בכדי שיוכל להדליק פנס ולהמשיך בשלו. בפנקס קטן הוא כותב את שארית החיים של החיילים העייפים.
השיר שנכתב הוא פרח הצבעוני. פורח בצבע כשהשמיים אפורים. כהן כותב ש"כולם יודעים".
כולם יודעים שהמשחק מכור, המנהיג שיקר, כולם יודעים.
קוביות יקבעו מי לארונות ומי חזרה לבתים.
הטובים יפסידו, כי אלו החיים.
סיפרו שזה אחרת. היו חייבים.
הבטיחו פרנסה לעניים, אבל הם נשארו דלים.
הבטיחו נאמנות הנשים.
הבטיח ניצחון האלוהים.
כי ככה זה, היו חייבים, רק בהבטחות מייצרים חיילים,
"כולם יודעים".