לשאלתה השבתי בתנועת יד מבטלת. אין לי כוח לחפירות. גם אם לא ברור לה מדוע אני מסתובב ברחובות עם שלטים שעליהם מילות השירים של מיכה שטרית. אם הייתה מנתחת את ציר התנועה שלי הייתה מבינה לבדה. אני מסתובב רק בבתי הקפה של בני שלושים ומטה. מנסה לתקן. מנסה לאזן. להפחית מהאסימטריה שפשטה ברחובות. הרי זה לא ייתכן שאני יודע מי היא אנה זק ואלו, הפוחזים, אין להם מושג מי זה מיכה שטרית. הכול עקום. מסמרים ונוצות. זה לא שהולך ופוחת הדור. להפך, הנעורים, כתמיד, הם המנצחים. קמים עלי לכלותי. וזה עוד מבלי לציין שכבר עברנו את החורף ועדיין לא רואים דבר.