הוא נכנס בסערה לאולם ההמתנה. מטר ותשעים, גוש שעיר של שרירים, פה שוצף וקוצף, לא מעניינים אותו הממתינים.
"מי זו גניה?" הוא צועק. אין גרש ב-ג'. אבל יש פחד המוני. לחטוף סטירה ממנו זה 70% אשפוז.
"מי זו גניה?" הוא צורח שוב.
המבטים מסגירים אותה.
"אני." נשמעת לחישה.
הוא מתקרב בצעדי ענק. הצליל שמקדם את התור מקפיץ את כולם. עכשיו הוא כבר חצי מטר ממנה, עוד שניה זה קורה…
בתנועה חדה הוא מניף תיק ושופך מתוכו ערימות של שקולד מריר 85%.
"שמעתי ב-רררר-איו-ן" הוא מגמגמם "שממממ-עתי שאין לך לסגור את החודש, שמממ-עתי שאת אוהבת שוקלד מריר אבל שהמחירים ואינננננ-פלציה וזה…"