בקרב התרנגולים של רסקולינקוב ופיוטר פטרוביץ' הוכרע האחרון. מזימתו נחשפה ועוד בפני האישה. הגבר הושפל ודוסטויבסקי לא מרחם ומבריק – "הנחש השחור של אהבתו העצמית שנפגעה מצץ את ליבו כל הלילה."
ואני שכותב קצרצרים שואל את עצמי שוב ושוב האם מותר? האם זה יאה לבזבז 11 מקצבת המילים על מילותיו של אחר? יפות ככל שהן. מתחבט, מתלבט, נאכל על ידי גאוותי שהיא נחש דומה, אפור כהה.
"אבל זה משפט אלוהי." אומר לעצמי. משפט 'פנטסטי' כמו שדוסטויבסקי מתבטא. מתחבט ומתלבט, נקרע ובסוף מחליט לכתוב את המספר – 11 – בספרות,
רק בשביל לפנות מקום לאותיות.