כשפגשה אותו הוא היה על ברכיו. בהתחלה חשבה שהוא קטוע רגליים, שהוא זקוק לעזרה. שניהם חיכו בתור במשרד הממשלה. התקרה הייתה גבוהה מאד. הרצפות מבריקות והאריח בגודל מ"ר לפחות, על הקירות אמנות יפה. בינם לבין המעליות הפריד שער מסתובב שנכנע רק לטביעות אצבע של מיוחסים. הוא הביט סביבו וראה עמדת המתנה עם פסל דמוי אדם. "זה מתאים" חשב לעצמו. כולם עמדו בשורה. גם הוא עמד, על ברכיו. כששאלה אותו אם הוא צריך עזרה הוא סימן לה להתכופף. את האמת לא אהב לצעוק. כשעשתה כן לחש לאוזנה שהיא זאת שצריכה עזרה. עומדת ככה, זקופה, בכניסה למשרד ממשלה. מה היא חושבת לעצמה.