מפרשיה של אוניית הפיראטים כבר נקרעו מן הרוח. שאריות הבד והחוטים הפרומים נישאים לכל כיוון. פעם זו רוח צפונית ופעם דרומית לפעמים זו שרקייה. המלאכים מסתכלים על הקפטן והוא אובד עצות. זה זמן שהוא נגרר אחרי נערי סיפון מהירכתיים. בקרוב יאזל מלאי התפו"א, הבשר המשומר, אפילו היין. ויבשה באופק אין.
יש מי שמרים ראשו אל השמיים, מאין יבוא עזרי.
יש מי שמתחנף לנערי הסיפון,
רק בשביל למזער סיכון.
יש מי שנתלה בדגל שטרם נפרם, עצמות וגולגולת – סמל הלאום.
בינתיים הגלים ממשיכים להכות בדפנות ובחרטום.
ואני יושב לי בפינה, מביט בכולם ושואל:
איך זה הולך להיות שם? איך יהיה בעזאזל?