הגזים קאמי. הגזים לגמרי. הלך עד סיזיפוס רק טו-מייק א-פוינט. מה יש, אני לא מספיק טוב? ההר שלי הוא מסילה בשיפוע. הסלע שלי הוא שעון העצר והשילוב מראה 12 קמ"ש. ככה היה, ככה יהיה, ככה עכשיו.
למה? כי אני חייב.
העכוז שלפני לא מותיר לי ברירה. הגוזיה לא מאפשרת אחרת. הרגליים הארוכות שארוזות במכנסי הטייץ. הם חצי שקופים, מוכיחים שיש אלוהים. הזיעה. הנעורים. אני חייב. ולא רק בגללן. גם בגלל הבן זונה במסילה שליד. 15 קמ"ש זזה המסילה שלו וקובעת עובדה – המוות שלי קרוב יותר. אני מאיץ ולא מגיע אליו. מאיץ עוד קצת ונשבר.
זה נגמר.
(עד הפעם הבאה).