פגשתי את סוקרטס ברחוב. ישר פתחתי עליו:
"שמע, אני לא כמוך. אני לא יכול ללכת יחף כל היום, לטעון כמוך, להתנצח כמוך. ניצחת. ואל תגיד לי שאתה לא רוצה לנצח. זה המניע. זה ולא אחר. 'אהבת החכמה' עלאק…"
"אם אתה אומר…"
"אומר. אבל תגיד, איך אתה סובל אותה? את אשתך, קסנטיפה. הפה שלה לא מרגליות מפיק אלא קקה של סוס."
"הסוס אשר משתייך לי חייב להראות רוח. אם אני מסוגל להתנהל עם חיה שכזו אוכל להתמודד עם כל סוס אחר".
עצרתי לחשוב על הדברים של הפילוסוף.
"תודה לך איש יקר"
"על מה?"
"על התובנה – עד עכשיו חשבתי שביבי סתם משוגע"