יושבים החיילים שלושה, סביב מדורה קטנה. הפוגה. אש המקלעים לא רחוקה. שוב הוכרזה תחרות. התערבות. הכללים לא השתנו, רק מספר המילים פחת. הפעם ינצח המשפט הטוב ביותר עם שלוש מילים בלבד. לא יותר ולא פחות. שלוש.
מספר הראשון על הנזיר, הגורו, שלימד כי העולם בר חלוף ואין להיצמד לדבר, אך בהלווית בתו האהובה אמר "העולם כטל, אבל…".
"הופה, לא רע" מגיב אחר ועונה מחויך לחברו, (ולנזיר?), "חיים פעם אחת."
והשלישי?
מתוסכל אין לו מה לומר.
מתלבט, מתחבט וכבר רואה איך הוא סוחב את המקל"ר.
ושום דבר לא בא, כלום לא יוצא…
עד שנולדות, נפלטות כהכרח, הטובות מכולן –
"כוס אֶאמַק ערס."