ממדריד היא תזכור בעיקר את העגבנייה. נסעה לחגוג יום הולדת. חשבה שרחובות סואנים וגברים ספרדים יהיו יפים ללבד שלה. אבל הלבד שלה חשב אחרת וגם שם נתן לכעורו לנצח. זה לא שלא היו מועמדים לבוא בסדיני המלון הלבנים. אבל משסרבו להישאר כל הלילה ולחבק, סרבה היא להעלות אותם לחדרה. ביום המיוחל, לבדה, קנתה בשוק סן-מיגל עגבנייה מושלמת. העגבנייה כן עלתה עמה לחדרה. הן שכבו ביחד כשהעגבנייה מונחת על בטנה טבור אל טבור. בודדות.
לפתע נדד מבטה אל השמן זית והמלח גס, גם הם מסן-מיגל. היא לא חשבה על הטעם אלא על הסוף הקרב ובא, זה שמסמן גם לוח השנה.