המורה יכולה להיות הבת שלי לכן אני מסיר בכוח כל מחשבה אחרת ומתמקד בשירה. המטרה היא לעבור את המבחן בספרות ואז יש לי בגרות. הגיע הזמן בגיל 50.
היא מבקשת שנחווה דעה על השיר "כל עוד" של יוני רכטר.
"שיר מטומטם." יוצא לי בקול גדול. כועס.
"סליחה?" שואלת המורה.
"סליחה המורה." אני משפיל מבטי אל השולחן הירוק שלא השתנה במשך 35 שנה. אני נשבע שאם אסתכל מתחתיו אמצע מסטיק בן ארבעים.
"מה כל כך מטומטם ביצירת המופת?" היא נוזפת בי כאילו הייתי אני הבן שלה.
ולך תסביר לה עכשיו שמהן המילים "בוקר של תשרי" אחרי שהורדת את בכורך בלשכת הגיוס.