נסעתי לשבור מחסום כתיבה בכפר יווני צפוני. אם הייתי חלק מקבוצה הייתי יכול לקרוא לזה ריטריט. אבל אני חלק מכלום וממילא אין לי תכנית.
באמצע הכפר מצאתי בית קפה קטן, סלט יווני פשוט ויין שמילה מוזגת בלי לשאול. למילה אין חזיה אבל יש לה חיוך שגורם לך לרצות לתת לה הכול.
"יש לך שם נפלא." אני אוזר אומץ ואומר לה יום אחד כשהמחסום בעינו עומד. היא לא עונה ואני מתענה וחושב איך לעזאזל אניח אותה על הדף עירומה, ללא המלרע.
למחרת כשהמחסום כבר עולה לגובה של נבוקוב אני מרים ידי ונכנע.
למזלי, בדיוק באותו הזמן אל הכפר מגיעה קבוצה.